פרק מרגש ומיוחד לזכרו של חנן גליקמן שנפטר לאחרונה. בפרק מתארח גיל סמסונוב, שותפו לשעבר המספר את סיפורו של חנן מתחילת דרכו כבעלים של משרד קטן בשנות השמונים ועד ימינו. דרך הסיפור של חנן הצלחנו לדבר על האופי המיוחד שלו שלא היה דומה לטיפוסים של רוב בעלי המשרדים בענף, על האהבה שלו לפרסום, על החיבור לאנשים ואיך הקרין על האופי של המשרד כולו. דרך הסיפור של חנן נגענו גם בשאלות מפתח על ענף הפרסום: האופי הקריאייטיבי של המשרד, הרגישות לעובדים, המעבר לטלוויזיה ולדיגיטל וגם איך פעל המשרד,

את המותג אבן קיסר כל אחד מכיר בארץ, אבל איך משווקים אותו בשווקים שבהם לא שמעו עליו באמריקה, באירופה וביעדים נוספים על הגלובוס? התחלנו את הפרק בשיחה על הקונסט האוס החדשני שהקימו בארץ, על תובנות של אנשים שמשפצים את הבית ואיך מתקשרים ומלווים אותם בבחירת משטח העבודה למטבח ומניעים לרכישה. דיברנו על עוצמת המותג בארץ, למה הם כבר לא עושים פרסומות גדולות בטלוויזיה ואיך הם בכל זאת שומרים על החוזק שלו אצל קהל רחב ובעיקר איך מעבירים את ערכי החדשנות שבהם הם מתהדרים. בהמשך דיברנו על הכניסה

הם אולי צוות הקופירייטרים/תסריטאים הכי מבוקש בארץ. הם עובדים במשרדי הפרסום הגדולים, עושים פרומואים לארץ נהדרת, עובדים גם עבור יוטיוב, ובמקביל מחזיקים כמה לקוחות ישירים וגם מוצאים זמן לכתוב סדרות ואפילו לעבוד על פיצ'ר משלהם. דיברנו הרבה על עבודת הפרילנס בימינו, על עבודת הכתיבה מול החשיבה על הרעיון, על עבודה ביוטיוב ומה למדו ממנה וכמובן, על כתיבה הומוריסטית ואיך עושים את זה בתקופה שבה יש המון נושאים שאסור לצחוק עליהם. שאלתי אותם על העבודה במשרדים, למה בעצם המשרדים הגדולים צריכי

נועם פיינהולץ רוצה שמה שיגידו עליו כשהוא יוצא מהחדר זה שהוא מדויק. אבל בעיניי, הוא קודם כל סטוריטלר, אלוף בלספר סיפורים ויותר מזה, אלוף בלעזור לאנשים ולארגונים לספר בצורה מדויקת את הסיפור שלהם. נועם מסכים שהמילה ״סטוריטלינג״ היא קצת באז וורד וטיפה חרטא ובכל זאת היא מדויקת ובעיקר משרתת אותו בעידן שבו כל ארגון מחפש איך לספר את הסיפור שלו. דיברנו על מה זה בכלל סטוריטלינג ואיך אנשים וארגונים יכולים לשכנע, להניע ואפילו למכור באמצעות סיפור טוב, ומה ההבדל בעצם בין המילה המשומשת הזו